המעבר לחיים בחו”ל נראה לרבים מהצד כחוויה שיש בה בעיקר רווחים, אבל ההתמודדות עם המחירים והאתגרים שטמונים בה היא שתקבע אם נצליח לגדול או לנבול מתוכה.

***

איך מקבלים החלטה לצאת לרילוקיישן משפחתי? איך אורזים את כל החיים בארגזים ונפרדים מכל מה ומי שאספנו לנו עד עכשיו? איך מתווכים את זה לילדים ואיך לעזאזל מסתגלים למקום חדש, עם שפה זרה ומנטליות שונות? ואיך עושים את שוב ושוב מבלי לנבול? ואולי אפילו להצליח לגדול? ובין לבין גם לזלול.

דפנה פורמן, דוקטורנית החוקרת שכול וחוסן נפשי, עובדת סוציאלית במערך המטואונקולוגיה ילדים בבית חולים שיבא ויזמת חברתית מתחילה, נפרדה כמעט מכל מה שצברה בחייה המקצועיים בדם, יזע ודמעות (כך לפחות הרגישה אז), וביולי 2020 בשיאה של מגיפת הקורונה, יצאה לרילוקיישן בעקבות תעסוקת בן זוגה, יחד עם שלושה ילדים קטנים, לאוזבקיסטן.
אחרי שסיימה לנבול ולכאוב את השינויים הגדולים בחייה, גילתה דרכים חדשות לגדול ובהמשך גילתה שמה שגדל במדינה אחת לא בהכרח שורד את האקלים של מדינה אחרת. כל רילוקיישן מביא איתו אתגרים חדשים ומורכבות אחרת.

***

כבר בסוף 2019 דפנה ובן זוגה מבינים שבקרוב יגיעו לצומת החלטה וידרשו להחליט אם הם מעוניינים לצאת לשליחות בחו"ל מטעם עבודתו של בן זוגה. דפנה, עובדת סוציאלית במקצועה, מבינה שיש שיקולים רבים להחלטה הגדולה הזאת. היא שואלת יחד עם בן זוגה שאלות קשות על ההתמודדויות שצפויות להם ואחרי חשיבה מרובה הם מחליטים לצאת להרפתקה משפחתית ולצאת לשליחות דיפלומטית בחו"ל.
דפנה, דוקטורנית החוקרת שכול וחוסן נפשי, עובדת סוציאלית במערך המטואונקולוגיה ילדים בבית חולים שיבא ויזמת חברתית מתחילה, נפרדת כמעט מכל מה שצברה בחייה המקצועיים בדם, יזע ודמעות (כך לפחות הרגישה אז), וביולי 2020, בשיאה של מגיפת הקורונה, היא יוצאת לרילוקיישן בעקבות תעסוקת בן זוגה, יחד עם שלושה ילדים קטנים, לאוזבקיסטן.
הפרידה מהחברים והמשפחה בארץ היה מרגש. לצד הגעגוע והקושי להיפרד, דפנה ייחלה לפסק הזמן מאורך החיים הישראלי הלחוץ, וציפתה להתנסות סוף סוף באורח חיים רגוע ושקט.
לא ברור מה היא חשבה לעצמה. מהר מאוד דפנה הבינה שחיים שבהם הדילמה העיקרית היא איזה צבע לבחור ללק-ג'ל או מה לבשל לארוחת השבת, הם לא החיים שרצתה עבור עצמה. המעבר מאשת מקצוע עסוקה לעקרת בית במדינה זרה, ללא שפה ובתוך מגיפה עולמית, הציב את דפנה במציאות חדשה, כואבת ומתסכלת.
דפנה מרגישה שהמציאות החדשה לא מאפשרת לה לגדול והיא הולכת ונובלת, עד שמגיעה הזדמנות עמומה בהודעת וואטסאפ קצרה, אותה דפנה תופסת בשתי ידיים ולומדת מחדש כיצד לצמוח מתוך המשבר.
בשנתיים שלאחר מכן דפנה לא מפסיקה לצמוח ומקימה את ההוספיס הראשון לילדים חולי סרטן באוזבקיסטן ועושה מהפכה של ממש במערכת הבריאות במדינה. היא מקימה את המרכז הראשון לשלום המשפחה באוזבקיסטן במסגרתו ניתן לראשונה טיפול קבוצתי בנושאי שיוויון מגדרי, טיפול ומניעה של אלימות במשפחה, ומקימה מערך התנדבותי חלוצי לליצנות רפואית באוזבקיסטן.
בסוף התקופה, דפנה ומשפחתה עוברים שוב, ליעד רילוקיישן חדש. מעבר שנדמה לה שיהיה קל יותר אחרי כל מה שכבר עברה. אבל הרילוקיישן החדש מתגלה שוב כמשבר מטלטל, שגורם לדפנה להתחיל מחדש. המעבר הנוסף והצורך להסתגל שוב מחדש למציאות חיים זרה, מביא איתו שוב כאוס גדול והמון אתגרים, במהלכם דפנה רוכשת תובנות משנות חיים שמובילות שוב לעשייה מרגשת, יצירתית וסוחפת, שמולידה יציאה לדרך עצמאית והקמת העסק "DAFNA".