איך מתרגמים את הכאב על השארת הזהות המקצועית מאחור עם המעבר לשליחות דיפלומטית מטעם עבודת בן הזוג, לכח מניע להפוך את השליחות הדיפלומטית לשליחות חברתית ואנושית של עשיית טוב בעולם

***

ביולי 2020 בשיאה של מגיפת הקורונה, דפנה עוזבת את עבודתה ויוצאת לשליחות דיפלומטית משפחתית בעקבות תעסוקת בן זוגה, יחד עם שלושה ילדים קטנים לאוזבקיסטן.
אז היא חשבה, שההרפתקה המשפחתית מעבר לים תאפשר לה את ההזדמנות לה חכתה כל כך- להוריד הילוך מהקצב הסוער של החיים בישראל. מהר מאוד היא מגלה ש"להוריד הילוך" זה לא בשבילה. המעבר מאשת מקצוע עסוקה כעובדת סוציאלית במערך המטואונקולוגיה ילדים בבית החולים שיבא, לעקרת בית ואשת שליח דיפלומטי במדינה זרה וללא שפה, הציב את דפנה במציאות חדשה, כואבת ומתסכלת.
במאמצים רבים וביכולת לזהות הזדמנויות ולקפוץ עליהן, את הכאב דפנה הופכת לכאבי גדילה ואת השליחות הדיפלומטית לשליחות אנושית וחברתית ומובילה מהפכות חברתיות לאומיות ומדיניות באוזבקיסטן.
הזדמנות מעורפלת שהגיעה בהודעת וואטסאפ קצרה, זה כל מה שהיא הייתה צריכה כדי להוביל פרוייקט מהפכני של ממש ובתוך 9 חודשים דפנה מקימה את ההוספיס הראשון לילדים חולי סרטן באוזבקיסטן, ובמרכז אסיה בכלל. מוסד רפואי שהופך למוקד למידה של רפואה פליאטיבית באוזבקיסטן, וגם מאפשר לראשונה העסקה של עובדים סוציאליים במדינה, פסיכולוגים במוסדות בריאות והנגשה של טיפול באומנות. הפרויקט שכלל שינוי מדיניות, הכשרת צוותים רב מקצועיים, גיוס משאבים וניהול עסקים אוזבקי, נחל הצלחה גדולה ופועל עד היום. מאז הוקם מאות רבות של משפחות ברחבי אוזבקיסטן זכו להעניק לילדם החולה ימים אחרונים ללא כאב ומלאים בחגיגות עד ליומם האחרון.
לאחר הצלחת הפרויקט, התיאבון של דפנה לעשיית טוב במדינה הולך וגדל, ובמקביל השמועה על מזיזת ההרים הישראלית מתפשטת וחצי שנה לאחר מכן היא מכשירה 30 אנשי מקצוע מתחום הטיפול הפסיכולוגי ומקימה יחד עם המשמר הלאומי של אוזבקיסטן את המרכז הראשון לשלום המשפחה באוזבקיסטן – מרכז חלוצי שעוסק לראשונה בנושאים של שוויון מגדרי וטיפול ומניעה של אלימות במשפחה. במהלך פרויקט חלוצי זה 100 גברים ונשים באוזבקיסטן זוכים לראשונה לטיפול קבוצתי העוסק בנושאים אלו. מרכז זה פועל עד היום.
מיד אחרי סיום פרויקט זה, דפנה ממשיכה להגשים חלום נוסף ומקימה מערך חלוצי של ליצנות רפואית באוזבקיסטן. היא מגייסת שותפים מקומיים ומומחים מהארץ ומתנדבת יחד עם מערך המתנדבים במחלקות הילדים בבתי חולים שונים באוזבקיסטן, כולל בהוספיס אותו הקימה מספר חודשים קודם לכן.
זה סיפור על יזמות חברתית, על ניצול הזדמנויות, על פחד ואומץ, על יצירתיות בלתי מתפשרת ובעיקר על היכולת להיכנס מהחלון כשנדמה שכל הדלתות סגורות. גם בחו"ל, גם בשפה זרה, גם בלי תפקיד מוגדר מראש.