חילופי עונות ברילוקיישן

עוד שבוע הסתיים לו.

אנחנו עדיין כאן.

ואני עדיין מנסה ללמוד את המקום הזה.

התקופה המשונה לא עוזרת בכלל וכל השינויים והניסיונות לייצר שגרה רק גורמים לה להתרחק עוד יותר..

השבוע המוזר הזה בו הילדים נכנסו סוף סוף לבית הספר הסתיים..ותוך שניה כבר יצאו לחופשת סתיו.

כן, סתיו.

אבל סתיו אמיתי. לא כמו זה שיש בארץ.

סתיו כמו בספרים, סתיו כמו בשירי הילדים. סתיו כזה של נשירת עלים, של צמרות עצים צהובות מדוללות ושל ענפים עירומים.

מטאטאי הרחובות עובדים שעות נוספות עם מטאטא קש עייף כמעט כמוהם, עורמים בצדי הכבישים הרים של עלי שלכת. ומהשמים יורד גשם- גשם של עלי שלכת יפהפיים בצבעים של ורוד וצהוב וכתום.

בכזאת קלות העצים האלה משליכים את העלים של העונה שמסתיימת.. הפרידה מהם כל כך פשוטה.. אני עומדת מחוץ לשער בית הספר, מחכה לאסוף את נגה ונעם אל תוך החופשה הזאת, וחושבת אם רק לי כל כך קשה להיפרד… להיפרד מכל העלים שכבר הצמחתי בישראל.. מהצמרת שעבדתי כל כך קשה להרוויח..?..

פתאום מצאתי את עצמי כאן. באוזבקיסטן. בחתיכת שלכת. נפרדת מאינספור עלים שהגדירו אותי. מהעץ שהייתי שם.. וכאן, פתאום שלכת. חתיכות ממני שנושרות.. כמה זמן יקח לי להצמיח כאן עלים חדשים?..כמה זמן יקח לי להרגיש שוב משהו שצומח וגדל, מתפתח ואולי אפילו מניב איזה פרי?..

האמת שהשלכת שלי התחילה כבר מזמן. כשהייתי צריכה כבר שם להיפרד מהעבודה, מהמשפחה, מהחברים והשכנים. רק לא ידעתי. חשבתי שאני יודעת. אבל לא ידעתי.

חשבתי שזה סתיו כמו בישראל. חצי קלאץ'. כמה פרידות קטנות, אולי איזה גשם קטנטן ומיד צמיחה של עלים חדשים והופ- מתחלפת עונה.. והנה, כאן יש סתיו אחר.

יש לו צבע אחר, וריח אחר, ואגוזי מלך שנופלים מהעצים, ורוח שמנגנת על עלים וגשם של פרידות..

קראתי איפשהו שמה שגורם לעלה לנשור בסתיו היא דווקא רקמה מיוחדת שצומחת בין קצה העלה לבין הענף. היא שגורמת לעלה להתייבש בהדרגה ולנשור.

רקמה שצומחת…

אולי הצמיחה הזאת כבר כאן. כבר מתרחשת. ואני, במקום לשים אליה לב, כואבת את הפרידות מהעלים שנשרו…

סתיו וקורנה זה שילוב קשוח.

סתיו וקורונה ורילוקיישן זה שילוב קשוח וכואב.

יותר מדי שלכת ביחד.. יותר מדי שלכת..

אבל אני יודעת שצומחות פה רקמות חדשות.

אחרות ושונות.

ויודעת שאחרי החורף עוד יהיה פה פורח. ככה אומרים.

אחרי החורף הכל עוד יפרח ויצמח..

אולי גם הקורונה תיעלם ותפסיק להפריע.. אולי.

בינתיים ממשיכה לערוג למה שכבר נשר,

סקרנית לקראת מה שעוד יצמח,

ונערכת לגשמים שעוד יביא איתו החורף

***

הסתיו שוב הגיע.

הוא כבר פה.

הקרב הקבוע בין הקור לחום. כל בוקר מחדש אני מתעוררת ומנסה לנחש מי מהם ינצח היום.

הלילה ירד גשם ראשון.

1-0 לקור..

נראה מה יהיה מחר..

העצים כבר התחילו להנשיר את העלים הוותיקים שסיימו להתייבש, ומפנים מקום לאלו החדשים שיבואו במקומם.

בקרוב כל שדרות העצים יצבעו שוב בגווני כתום, אדום, צהוב.. אני זוכרת את הצבעים האלה מהפעם הקודמת.. זוכרת את הצמרות הכתומות, זוכרת שהרגשתי כאילו הם התחפשו כדי להתאים עצמם לצמרות ראשם של הילדים הכתומים-צהובים שלי.. ככה זה כשחווים "פעם ראשונה", זה מרגיש כאילו הכל מתרחש לכבודך..

אבל עכשיו זה כבר לא סתיו ראשון שלנו כאן.

ובכלל, יש המון "כבר לא פעם ראשונה" שאנחנו פתאום חווים כאן.

כבר לא ראש השנה ראשון, כבר לא כיפור ראשון, סוכות, שמחת תורה.. אנחנו כבר בשנת השליחות השניה שלנו כאן באוזבקיסטן. אני פתאום מבינה שכבר צברנו לא מעט ניסיון. לא מעט פעמים ראשונות.

ועכשיו, אנחנו קצת יותר מנוסים. קצת יותר יודעים. קצת יותר מבינים.. אבל עדיין לפעמים לא מאמינים..

בתוך כל הפעמים השניות האלו, אני מסתכלת על איתן הקטן, הקטנצ'יק שהצטרף אלינו בקיץ האחרון, ומבינה שבשבילו כל דבר קטן הוא עדיין "פעם ראשונה". ולא רק כאן, באוזביקסטן, אלא בכלל. בחיים האלה. בעולם הזה..

עבורו זה היה חודש תשרי ראשון, שולחנות חג עמוסים, שירי סוכות ופיוטי סליחות.. הכל בפעם הראשונה.

וגם הסתיו הזה כאן, הצבעוני והמיוחד הזה, הסתיו הזה שהוא כבר שני לנו, עבורו הוא עדיין "הפעם הראשונה".

ועדיין, למרות הניסיון של כל הראשוניות הזאת שצברנו, לפעמים אני עדיין מרגישה טירונית, עדיין חדשה פה.. ודווקא עכשיו, אחרי שלמדתי איפה המכולת השווה, איפה אפשר למצוא את השקדים הקלופים הפרוסים בדיוק כמו בבית, איפה יותר כדאי לקנות תחתונים לילדים, ואיפה הפארק שמותר לשבת בו על הדשא (מצאנו רק אחד כזה..). דווקא עכשיו אנחנו קצת יותר פנויים לצבור "פעמים ראשונות" חדשות.. דווקא עכשיו, כשאני חוזרת אל המקומות שכבר הספקתי להכיר, אני פתאום מגלה בהם דברים חדשים שלא ראיתי לפני..

אולי ככה זה סתיו. אולי כזאת היא השלכת.. העצים נשארו באותה השדרה, הענפים לא עזבו את העץ, רק העלים הם אלו שמתחדשים אחרי החורף.. "פעם ראשונה" שלהם החדשים, באותו עץ ורחוב ישן..

מעניין אילו עלים ינשרו מאיתנו בסתיו הזה.. ואילו חדשים עוד יצמחו כשנפרח אחרי החורף..

בתמונות: ילדים בצבעי שלכת, בפארק בו מותר לשבת על הדשא, ביום סתיו אחר בו השמש ניצחה