התמקמות והסתגלות ברילוקיישן – להפוך את הקירות לבית
אחרי 5 שבועות (בדיוק) במלון, מצאנו דירה קטנה, שתהיה לנו, מקווה בקרוב, לבית. כאן בסיאול, קוריאה.
החיים מלאים בשינויים, אתגרים, הזדמנויות ומשברים. מדי פעם דלת נסגרת ואחרת נפתחת, יש דלתות שנטרקות ויש כאלו ששנים אנחנו שומרים עליהן נעולות. בתור עובדת סוציאלית קלינית וחוקרת אובדן וחוסן נפשי, אני רואה את הגישה הטיפולית שלי כמצפן, שמסייע לאחרים למצוא את הדרך אל הדלתות בחייו, לפתוח או לסגור אותן, ולהתמודד עם מה שיש מאחוריהן.
בשנים האחרונות אני נעה בעולם, מגלה דלתות אחרות. מתרבויות שונות, ממדינות שונות, וגם מהתמודדויות שונות שמתלוות למעברי רילוקיישן. בזמן הגילוי של דלתות רחוקות, גיליתי שהמרחק כלל לא חשוב, מה שחשוב הוא האדם שמחכה מעבר לדלת, האדם בצד השני, שעונה "יבוא".
היום, אני האדם הזה. אחרי שנים בהן הייתי האדם מעבר לדלת הפיזית, היום אני כאן, מעבר לדלת הוירטואלית, גם מהצד השני של העולם, און-ליין, מחכה לך ולדפיקה שלך על הדלת, ולומר לך "אני כאן בשבילך, להיות לך מצפן אל הדלתות בחייך".
דפנה פורמן עובדת סוציאלית עם התמחות בטיפול בפרט ובמשפחה, וחוקרת שכול, אובדן וחוסן נפשי מ-2015. מדריכה מוסמכת בעבודה סוציאלית. בעלת ניסיון בטיפול פרטני (ילדים ומבוגרים) טיפול זוגי, הדרכות הורים, טיפול והדרכה לצוותי טיפול רב-מקצועיים. ניסיון של שנים כעובדת סוציאלית רפואית בבתי חולים בהתמודדות המטופל ומשפחתו עם המשבר הרפואי והשינויים בדינמיקה המשפחתית הנלווים אליו.
מ-2020 נמצאת ברילוקיישן עם משפחתה, ומביאה אל המסע המורכב והמאתגר של התמקמות מחדש במדינה זרה, את תפיסת עולמה הטיפולי ואת נסיונה המקצועי הרב בטיפול במצבי משבר ו"רעידות אדמה" פרטניות , זוגיות ומשפחתיות.
הרצאה מרגשת, מצחיקה ומעוררת השראה על הגשמת חלומות אישיים ולאומיים, על הזכות לשנות חיים ובעיקר על תעוזה.
מפגש אנושי, נשי ובינתרבותי המוליד שיעורי חיים משני מציאות מרתקים ומרגשים.
סיפור על התמודדות עם תקופות בחיים של רעידות אדמה המטלטלות את הקרקע היציבה שחשבנו שאנחנו עומדים עליה.
אחרי 5 שבועות (בדיוק) במלון, מצאנו דירה קטנה, שתהיה לנו, מקווה בקרוב, לבית. כאן בסיאול, קוריאה.
ההתחלות החדשות האלו… אובדן העצמאות כואב לי בעצמות, התלות באחרים, תחושת חוסר האונים בלא לדעת איפה אני.
התקופה המשונה לא עוזרת בכלל וכל השינויים והניסיונות לייצר שגרה רק גורמים לה להתרחק עוד יותר.
עברו שלושה חודשים וישראל התעוררה לסיוט שהוא המציאות החדשה. סיוט שלא נגמר.
הקור והאפרוריות של החורף משתלבים מצוין עם תחושת הדיכאון הכללית על המלחמה ועם הגעגוע והמחשבות על המשפחה והחברים שבארץ.
כל ישראלי שחי בחו”ל, ולרוב גם כל יהודי שחי בחו”ל, הופך להיות, מבחירה או בעל כורכו, לנציג של מדינתו וכתובת להפנות אליה את חיצי הביקורת והמחאה על המתרחש בישראל.
ישראלים שהיגרו לחו“ל ומתגוררים במדינות רבות ברחבי העולם נדרשים להתמודדות מורכבת אל מול מצב הלחימה בישראל.