תיאור
ביולי 2020 בשיאה של מגיפת הקורונה, דפנה יוצאת לשליחות משפחתית בעקבות תעסוקת בן זוגה, יחד עם שלושה ילדים קטנים, לאוזבקיסטן.
דפנה חשבה שהמעבר מאשת מקצוע עסוקה בתוך קצב החיים המשוגע במציאות הישראלית, אל אורח חיים רגוע בהרבה ברחוב האוזבקי, יאפשר לה לקחת פסק זמן ממרוץ החיים ולנוח קצת. מהר מאוד היא הבינה שהמעבר למדינה זרה בלי שפה, בתקופה של מגיפה עולמית, ולימודים און-ליין באנגלית כאשר היא משמשת כמתורגמנית לילדיה שהמילה היחידה שהם יודעים באנגלית היא "Lemon", מביא אותה מהר מאוד ללמוד את השיעור הראשון, והחשוב, של המסע שלה ברילוקיישן – היא צריכה לבקש עזרה.
כך, היא מכניסה לחייה את נברוזה, הנני האוזבקית של המשפחה. ילדה בת 21 שגידול בנה בן השנתיים הוא הניסיון "המקצועי" שלה בעבודה עם ילדים, ובאוזבקיסטן כך התברר, זהו ניסיון עשיר מאוד.
תחילה השתיים, שלא מדברות באותה השפה, לומדות לתקשר באמצעות שפת סימנים אוניברסאלית, ואת מה שאין לו סימן, דפנה לומדת בדרך הקשה – המנטאליות של התרבות הזרה לאט לאט נחשפת בפניה ודרך נברוזה היא לומדת גם את הכללים של המקום החדש והמוזר הזה.
עם הזמן מתפתחת ביניהן מערכת יחסים חברית וקרובה מאוד. המפגש המרתק והמרגש הזה בעיקר גורם לשתיים להסתכל על עצמן במראה באופן בו הן מעולם לא ראו את עצמן לפני.
המפגש האנושי, הנשי, והבינתרבותי בין השתיים מוליד שיעורי חיים משני מציאות עבור שתיהן. נברוזה לומדת להשמיע את קולה בחברה בה לקול שלה מעולם לא היה מקום. היא לראשונה לומדת לחלום. מיומנות שחשבה שחסרה לה. היא לומדת שלמרות החינוך הפטריאכלי והאלים בתרבות בו היא גדלה, גם לה יש המון כוח.
ודפנה לומדת המון ובעיקר על עצמה, שגם ברגעים בהם נדמה שהרילוקיישן הפך אותה למישהי אחרת, שקשה לה לזהות במראה, היא מהווה מודל לאחרים, מודל לחיי משפחה, להורות, זוגיות ובעיקר מודל נשי בתוך חברה פטריאכלית ונוקשה. מודל לנברוזה, שמזכירה לה מי היא באמת.
תזכורת זו מעוררת מוטיבציה גדולה בדפנה, שמקימה בהשראת הסיפור של נברוזה, את המרכז הראשון לשלום המשפחה באוזבקיסטן. מאז, הבטיחה שתספר את סיפורה של נברוזה לכל מי שרק ירצה לשמוע.
