מאמר דעה
ישראלים רבים מנהלים את מרכז חייהם במדינות שונות ברחבי הגלובוס.
המניעים למגורים בחו”ל מגוונים, ביניהם תעסוקה, שליחות דיפלומטית, נוודות דיגיטלית, תיירות מרפא, או רצון להתנסות באורח חיים שונה מזה המאפיין את החיים בישראל. המעבר למגורים בארץ זרה עבור ישראלים, המכונה “רילוקיישן”, משתנה לא רק במניע למעבר, אלא גם במאפיינים נוספים כמו האם מוגדר מראש פרק זמן לתקופת ה”רילוקיישן”, האם מבוצע בהרכב זוגי/משפחתי/יחיד, האם המעבר מגובה על ידי גורם רשמי שמסייע בהיבטים שונים הקשורים למעבר ולהתמקמות ביעד החדש או שמדובר בהחלטה עצמאית ללא תמיכת גורמים מנהלים, ועוד.
בדומה לכל אדם שמעתיק את מרכז חייו למדינה אחרת, גם ישראלים בחו”ל שעשו רילוקיישן נדרשים להשקיע מאמצים רבים להתאקלם ביעד החדש ולהסתגל אל התרבות החדשה- תרבות ארגונית ותרבות חברתית, מנהגים חדשים, לעיתים גם מאפיינים כמו אזורי זמן ואקלים דורשים הסתגלות.
לצד האתגרים הרבים הכרוכים בהסתגלות למקום חדש והתמקמות בקהילה חלופית לזו שהושארה בבית, ישראלים בחו”ל נדרשים להתמודד עם ההשלכות הנובעות מיחסו של העולם לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולתמורות המתרחשות בהיבטים מדיניים וביטחוניים של ישראל. כלומר, כל ישראלי שחי בחו”ל, ולרוב גם כל יהודי שחי בחו”ל, הופך להיות, מבחירה או בעל כורכו, לנציג של מדינתו וכתובת להפנות אליה את חיצי הביקורת והמחאה על המתרחש בישראל.
ישראל מדינה למודת מלחמות ומדי שנה נערכים בה מבצעים צבאיים במסגרת האתגרים הרבים שניצבים בפניה בתור הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
הסכסוך הישראלי – פלסטיני והאנטישמיות שרק הולכת ותופסת יותר ויותר מקום בדעת הקהל העולמית, שמים את ישראל תחת ביקורת תמידית מצד הקהילה הבינלאומית. דעת הקהל שמנוהלת באופן שוטף על ידי מבקשי השמדת ישראל, מזמינה את אומות העולם לקחת חלק פעיל בדה-לגיטימציה של ישראל והעם היהודי כולו. מצב זה מחריף בעתות מלחמה ויש לו השפעה רבה על חייהם של ישראלים המתגוררים בחו”ל.
להיות ישראלי בחו”ל- אתגרים בשגרה ובעתות חירום
כל תייר ישראלי ו/או יהודי בחו”ל נדרש להתמודד עם סוגיות הנוגעות להסתרת זהותו הישראלית ו/או היהודית. בין אם מדובר בסוף שבוע ספונטני באירופה בין אם מדובר בטיול הגדול אחרי השירות הצבאי, כל ישראלי יודע היטב שעליו להצניע את ישראליותו/יהדותו, כאשר הוא מסתובב מחוץ לגבולות מדינת ישראל. המאמצים המושקעים בהצנעת הזהות הישראלית משתנה בהתאם ליעד, בהתאם לאזהרות המסע וההנחיות הביטחוניות ולתפיסתו האישית של האינדווידואל את מידת הסכנה הנשקפת לו במקום בו הוא נמצא. הצנעת הזהות הישראלית מושגת בפעולות רבות ומגוונות החל מלהימנע מלבישת בגדים עם כיתוב בעברית או הסתרת סממנים מעידים כמו שרשרת מגן-דוד או כיפה, ועד להימנעות מלדבר בעברית בקול בציבור מחשש שיהדותם/ישראליותם תיוודע, מה שחושף אותם לסכנה אפשרית. יש שמגדילים לעשות ואף משתמשים בשמות כוזבים בכדי לא לחשוף את זהותם הישראלית/היהודית במידה ושמם לא מתיר מקום לספק אודותיה.
כל זאת כאשר מדובר בישראלים אשר שוהים בחו”ל למטרות תיירותיות. לצד זאת, ישראלים אשר הקימו מרכז חיים במדינות שונות, גם אם לתקופה מוגבלת, לא נוטים להסתיר את זהותם הישראלית לאורך זמן, מה גם שלעיתים עצם הרילוקיישן למדינה זרה נעשה במסגרת יצוג רשמי של חברות ישראליות או מדינת ישראל.
ישראלים אלו לרוב משתלבים בקהילות ישראליות במקום מושבם החדש, הם לוקחים חלק באירועים הקשורים לקהילה היהודית, במקומות רבים ילדיהם פוקדים את בתי הספר היהודיים וחלקם אף נוטלים חלק באופן שוטף בפעילותם של ארגונים המזוהים עם היהדות או עם ישראל.
במציאות כזאת משימת הצנעת הזהות הישראלית מורכבת יותר ואינה מחזיקה לאורך זמן עם ביסוס מרכז החיים ביעד החדש ויצירת קשרים ומערכות יחסים קרובות וארוכות טווח.
עם זאת, גם אלו, מחזיקים בראשם תמיד את הסכנה האפשרית במפגש עם שונאי ישראל במקום מושבם.
בעתות מלחמה וחירום, התמודדותם של ישראלים בחו”ל מתעצמת ורבים מרגישים שניצבת מטרה על ראשם, כמי שמזוהה עם מדינת ישראל. במקרה של תיירים ארעיים בחו”ל, מדובר במצב זמני ולרוב בעתות חירום ישראלים רבים בוחרים להפסיק את השהות בחו”ל וחוזרים לשגרת חייהם בארץ.
עבור ישראלים המתגוררים בחו”ל, תחושת המטרה המסומנת, מתגברת ומתעצבת בהתאם להתנהלות ולתוצאות המבצע או המלחמה ובהתאם להזהרות והנחיות הניתנות להם מגורמים שונים כמו משרד החוץ הישראלי, או גורמי ביטחון מקומיים.
בזמן שמדינת ישראל ותושביה מתמודדים האתגרים שמביא איתו מצב החירום או המבצע הצבאי התורן, הישראלים אשר מתגוררים בחו”ל נדרשים להתמודד עם אתגרים רבים שמביאה איתה זהותם הישראלית במדינה זרה שדעותיה מבוססות מידע מוטעה ואנטישמי המופץ ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת. במצבים כאלו ישראלים הגרים בחו”ל לרוב ימנעו מלפקוד אזורים או שכונות המזוהות עם אוכלוסיה מוסלמית זרה, הם יודעים למפות את המקומות במקום מגוריהם בהם עליהם להצניע את זהותם במיוחד, והם מתמלאים בחששות מוגברים כלפי סביבתם הקרובה והרחוקה.
ב-7 באוקטובר 2023, אלפי מחבלים מארגון הטרור חמאס פלשו לישובים ישראלים בעוטף עזה, במקביל לירי טילים על שטח ישראל כולה, במה שמוכר כמתקפת הטרור הגדולה והאכזרית ביותר שידעה ישראל. כתגובה לטבח האכזרי, מדינת ישראל הגיבה במלחמה שקיבלה את השם "חרבות ברזל" והיא מהקשות שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה.
נכון לכתיבת שורות אלו, יותר משישה חודשים מאז פרצה המלחמה, עדיין 133 חטופים וחטופות שבויים בעזה ולא ידוע מה מצבם, יותר מ-600 חיילים וחיילות נהרגו בלחימה ורבים אחרים נפצעו.
במשך חודשים רבים מתקיימת לחימה בעזה, במקביל לניהול לחימה בעצימות נמוכה בגבולה הצפוני של המדינה ופעילות צבאית מוגברת בשטחי יהודה ושומרון, לנוכח האיום של לחימה משולבת במספר גזרות.
ישראל שהותקפה באכזריות זכתה לפרק זמן מוגבל מאוד של זעזוע וגינוי מצד הקהילה הבינלאומית ותוך פרק זמן קצר איבדה את הלגיטימציה להגיב ולהילחם באויביה ולפעול להשבת אזרחיה החטופים. במהרה החלו מחאות והפגנות פרו-פלסטיניות להתאגד ברחובות ברחבי העולם, ולדקלם בקול קריאות לאינתיפאדה אלימה ומאבק נגד ישראל.
במהלך חודשי המלחמה במדינות רבות הוצאו לפועל פעולות אלימות כלפי ישראלים בחו”ל, ביניהם: ישראלים באוניברסיטאות בארה”ב נאלצות להתמודד עם המון זועם הקורא לפגיעה בהם עד לכדי סכנה ממשית לחייהם, עובד שגרירות ישראלי בבייג’ינג הותקף במרכז העיר ונדקר בפניו,
מפגין יהודי הוכה למוות על ידי מפגין פרו-פלסטיני בהפגנה בלוס אנג’לס, ארה”ב.
משפחות ישראליות רבות שילדיהם לומדים בבתי ספר בינלאומיים נדרשים להתמודד עם חיכוכים שונים הנוגעים לעמדות כלפי ישראל במלחמה. כך למשל במקרה של משפחה ישראלית בקוריאה אשר גילתה שמשפחה מערב הסעודית ביקשה מבית הספר שילדיה יופרדו מהילדים הישראלים ויושיבו אותם בקצהו השני של אוטובוס ההסעה. גם מקצהו של האוטובוס קראו לעבר הילדים הישראלים לעזוב את ישראל כי היא אינה שייכת להם ואינה מדינתם.
מציאות חדשה זו הגבירה את תחושת המסוכנות איתה מתהלכים ישראלים ויהודים החיים בחו”ל. מעבר להתמודדות הנדרשת בשגרה, או זו המוכרת מעתות מלחמה קודמות, כעת נדרשים ישראלים בחו”ל להתנהל עם תחושת המטרה המסומנת על ראשם, לפרק זמן ארוך ומתמשך בו ישראל מאבדת את הלגיטימציה לפעולותיה מיום ליום.
בתקופה זו ישראלים רבים בחו”ל נדרשים להמשיך לקיים את שגרת חייהם לצד תחושה תמידית של סכנה אפשרית ותוך ניהול חששות רבים שהולכים ומתגברים עם רמות הסיכון המשתנות וחוויות יומיומיות שמערערות את מידת ביטחונם במקום בו הם נמצאים.
במשך חודשי המלחמה ישראלים רבים בחו”ל נאלצו להסתגר בעוצר בבתיהם לסירוגין מחשש לביטחונם, חלקם נמנעו מלשלוח את ילדיהם למסגרות החינוך היהודיות בהתאם להנחיות הביטחון שנמסרו להם. רבים נדרשים לערוך שינויים תדירים בשגרת חייהם כדי להפחית את הסיכון הנשקף להם מעצם זהותם כישראלים החיים בחו”ל.
מצב זה מגביר את החששות הלגיטימיים המבוססים על המציאות הקשה איתם נדרשים להתמודד, עד לכדי כך שמהווים חלק משמעותי מחיי היומיום של הישראלי המתגורר בחו”ל.
חשש מוגבר או ‘פרנויה מצבית’?
ההתרעות הרבות הנוגעות לסכנה הנשקפת לחייהם של ישראלים בחו”ל בתקופת מלחמת “חרבות ברזל” מגבירה את החשש, הערנות והדריכות הנדרשות, ולפרק זמן מתמשך המלווה בחוסר וודאות אודות מועד סיום המלחמה, שעודנה נמשכת.
מצב זה גורם לישראלים המתגוררים בחו”ל לחשוד בסביבתם ולהטיל ספק באמון והקשרים שיצרו עם סביבתם. יחסי שכנות נבחנים מחדש, מערכות יחסית עם זרים ממדינות עוינות משתנים לרעה, וההתנהלות היומיומית מתאפיינת בחשדות רבים כלפי זרים ומכרים כאחד, עד לכדי תחושה של ‘פרנויה’, גם אם לא לפי בהגדרתה המקצועית והפתולוגית.
במונחים מקצועיים, פרנויה, או כפי שמכונה בעברית “מחלת הרדיפה”, היא תופעה פסיכולוגית המאופיינת בחרדה מוגברת ועיוות תפיסת המציאות עד לכדי תחושה מתמדת של סכנה ורדיפה מצד הסביבה. כולנו מתמודדים ברמה כזו או אחרת ובתקופות שונות בחיינו עם חששות מוגברים אך לרוב מדובר בתגובה חולפת ומצבית. אנשים הסובלים מפרנויה מתמודדים עם קושי לתת אמון באחרים, הם נמצאים בדריכות מתמדת מתוך אמונה שלאחרים בסביבתם יש רצון וכוונה לפגוע בהם.
אם נשווה את הקריטריונים האבחוניים של אישיות פרנואידית כפי שמוגדרים לפי ה-DSM, ובין ההנחיות של משרד החוץ והמל”ל לישראלים בחו”ל, נוכל לראות קווי דמיון רבים. אין בדברים כוונה לרמוז שההנחיות להתנהגות מונעת וזהירה עבור ישראלים בחו”ל יש בהן לתרומת התפתחותה של אישיות פרנואידית כמובן, אלא מובאת כאן נקודת מחשבה המציעה לבחון את המורכבות איתה נדרשים להתמודד ישראלים החיים בחו”ל בזמן מלחמת “חרבות ברזל”, לחימה מתמשכת בעצימות גבוהה.
כלומר, באופן פרדוקסלי, הפעולות אשר עשויות לסייע לישראלים בחו”ל להגביר את ערנותם לסביבה ולהפחית את הסכנה הנשקפת להם, הן בעלות דמיון רב לפעולות המאפיינות התנהגות פרנואידית. הלחימה המתמשכת על פני חודשים רבים, מאופיינת בחוסר וודאות, דריכות תמידית, איומים קיומיים מגזרות שונות ומרובות, מחייבת ישראלים בחו”ל לשמירה על ערנות מוגברת ולהימצא במצב תמידי של חששות מוגברים מפני האפשרות שלאחרים בסביבתם יש רצון וכוונה לפגוע בהם. לאור הדמיון ל”מחלת הרדיפה” כפי שהובאה כאן, בחרתי לכנות את התופעה הפסיכולוגית עימה מתמודדים ישראלים בחו”ל בעת מלחמת “חרבות ברזל” בשם “פרנויה מצבית”.
“פרנויה מצבית” גם היא תופעה פסיכולוגית המאופיינת בחרדה מוגברת מפני סכנה הנשקפת מצד הסביבה, אך בניגוד להפרעה הפתולוגית המוכרת, הפרנויה המצבית מבוססת על מצב חירום/קיצון מציאותי אשר נמשך לאורך זמן ודורש מהאדם לאמץ דפוסי חשיבה או פעולות המאפיינות התנהגות פרנואידית לצורך הגנה והפחתת הסיכון הנשקף לו.
הפרנויה המצבית, התעוררה בעקבות מצב המלחמה המתמשך המלווה בטראומה הלאומית שנוצרה בעקבות מלחמת חרבות ברזל. היא מאופיינת בתחושה תמידית שהזהות הישראלית של הפרט מוצגת כסימון על ראשו והופכת אותו למטרה ברחובות הזרים, במדינה בה הוא מתגורר/שוהה. הישראלי בחו”ל המתמודד עם תופעת הפרנויה המצבית מתמודד עם חששות מוגברים אודות מניעים של סביבתו לפעולות פשוטות או מנתח אירועים חברתיים עתידיים כבעלי פוטנציאל לפגיעה בו ו/או בבני משפחתו. פעולות יומיומיות פשוטות כמו נסיעה בתחבורה ציבורית או ישיבה בבית קפה מקבלות משמעויות נוספות של סכנה אפשרית וישראלים רבים מעידים על תחושה תמידית של “הסתכלות מעבר לכתף”, חשד והטלת ספק באמינותו ומניעיו של כל אדם בסביבתם, ושינוי הרגלי בילוי והרגלי צריכה בכדי להפחית את היכולות של האויב הפוטנציאלי לצפות את שגרת יומם.
למרות רמת הדריכות והחשדנות המוגברת הנדרשת גם מישראלים החיים בישראל, הפרנויה המצבית מאפיינת בעיקר ישראלים החיים בחו”ל, כיוון שהיא מבוססת על היותם זרים השוהים במדינות שאינן ישראל, וזהותם הישראלית היא זו שמחייבת אותם לאמץ דריכות, ערנות וחשש מוגבר כלפי סביבתם. לא רק זאת, הם גם מונחים להתנהג כך מצד גורמים רשמים במדינת ישראל.
חשוב לציין שבמדינות אשר מזדהות כבעלות בריתה של ישראל ודעת הקהל המקומית ברובה תומכת בישראל, ייתכן וישראלים לא יחוו שינויים קיצוניים בשגרת חייהם כתוצאה ממלחמת “חרבות ברזל”, וכך גם לא יחושו בתופעת החששות המוגברים וה”פרנויה המצבית”, כפי שהיא עלולה להיחוות במקומות אחרים בעולם שאינם מכירים בזכותה של ישראל להגן על עצמה ורואים במלחמה כאקט אלים משולל הצדקה שיש לגנות, או אף חמור מכך.
נדמה כי תופעה זו שמורה לישראלים בלבד. אם ניקח לצורך ההשוואה את המלחמה בין רוסיה לאוקראינה שפרצה עם פלישת רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022 אני בספק אם נמצא רוסים שהסתובבו או עדיין מסתובבים במצב של “פרנויה מצבית” ברחבי מדינות העולם, מחשש שאחרים ירצו לפגוע בהם בגלל עצם היותם רוסים. וכך גם עם אוקראינים. רוסים ואוקראינים ברחבי העולם לא חוששים לנסוע בתחבורה ציבורית ולא מטילים ספק בשכניהם האמריקאים/ גרמנים/ צרפתים כמי שרוצה ברעתם. מכאן ניתן לומר שזר לא יבין זאת. זרים לא יצליחו, כנראה לעולם, להבין את תחושת הפרנויה המצבית איתה מתמודדים ישראלים אשר חיים בחו”ל, בתקופת מלחמת חרבות ברזל.
החשש המוגבר של ישראלים בחו”ל מבוסס רציונאלית ותואם למציאות ואף נדרש להם על מנת להפחית את הסכנה מפני פגיעה אפשרית, ולכן השימוש במילה ‘פרנויה’ לא נעשה כאן במובן הפתולוגי של המילה. חשוב לזכור שמדובר בתגובה נורמאלית למצב לא נורמאלי.. עם זאת, יש לבחון את האופן בו הפרנויה המצבית משפיעה על התפקוד היומיומי של האדם המתמודד איתה. במקרה של פגיעה קשה בתפקוד, הימנעות הולכת וגוברת ממפגשים חברתיים, התקפי חרדה תכופים וכדומה, יש לפנות לקבלת עזרה.
