פרידות קורות גם בגיל הגן – מסיבת סיום גן רותם

בשבוע האחרון הוא התעורר כל בוקר, קצת יותר מוקדם מהרגיל, הגיע אלי למיטה בצעדים קטנים ולחש לי באוזן "עוד 4 ימים יש לי מסיבת סיום ואת מכינה לי ספינג'"

ככה כל בוקר. ספירה לאחור למסיבת הסיום בגן ולספינג' שהבטחתי לגננת שאכין.

ביום רביעי הוא אפילו התבלבל בספירה והיה בטוח שכבר יום חמישי ומחר זה היום הגדול. זה היה ויכוח קשה אבל בסוף הצלחתי לגרום לו להאמין לי שיש עוד יום לחכות.

כבר שבועות שאנחנו מתאמנים על "אני ואתה נשנה את העולם" למסיבת הסיום, בלילה לפני השינה. וככה הוא נרדם, מאמין באמת שהוא ישנה את העולם. האמת, הוא אולי עוד לא בן חמש אבל אני לגמרי מאמינה שהוא יכול.

בערב של חמישי ההתרגשות כבר הייתה גדולה כל כך לקראת הבוקר שיבוא שהוא לא הצליח להפסיק לחייך לאורך כל ארוחת הערב! וגרם גם לנו להתרגש יחד איתו.

ואז הגיע בוקר שישי. הוא התעורר עוד יותר מוקדם מהרגיל, והכריח אותי להתעורר גם כן. מה שהזכיר לי להיערך לטיגון הספינג' על הבוקר.

הוא התלבש בבגדים הכי יפים שמצא בארון, סידר את השיער, צחצח שיניים והיה מוכן ראשון, עוד לפני שהאחרים בכלל פתחו עיניים.

אחרי טיגון של 2 קילו ספינג' הגענו לגן. הוא רץ פנימה עם משקפי שמש, גב זקוף וחיוך שלא ירד לו מהפנים כל אותו הבוקר.

הסתכלתי על הילד הזה, שרק לפני שנה חגג מסיבת סיום בגן הקוריאני בסיאול בשירים וריקודים קוריאנים, נפרד מהגננות והחברים בשפה זרה שרק חודשים ספורים אחר כך כבר ישכח אותה.

והיום, רק שנה אחרי, הוא כאן, במסיבת הסיום של גן רותם, בישראל, שר שירים של אריק איינשטיין בכריאוגרפיה של הגננת שירלי האהובה. בקרוב יפרד גם מהחברים והמשפחה כאן בישראל.

בשנה הבאה כבר יחגוג את סוף השנה בגן חדש, עם חברים חדשים וגננות חדשות, בניירובי, קניה.

צילמתי אותו עם החברים והגננות מכל זוית אפשרית, כבר יודעת שבקרוב התמונות האלו ימלאו אלבום קטן שיאפשר לו לדפדף ולהיזכר כשהגעגוע יציף.

ובשבילי, מסיבת סוף השנה של גן רותם הייתה עוד אירוע שמסמן את בואה של הפרידה המתקרבת. הפרידה מהמוכר והידוע, מגננת אהובה שמבינה עברית גם בלי מילים, פרידה מהבית שלנו.

בחודש הבא נעלה על מטוס ונצא שוב להרפתקה משפחתית, ושוב ננסה ליצור לנו בית במקום כל כך רחוק מהבית. ניקח איתנו את השירים של אריק איינשטיין, את התמונות ממסיבת סוף השנה ואת כל האהבה שאספנו בשנה הזאת ובחודש שנשאר לנו כאן. עם תקווה גדולה שגם שם, בניירובי, אני והם, נצליח לשנות קצת את העולם.