היום התחילה כאן בניירובי שנת הלימודים.
כבר ביום שבת האחרון החלו מפגשי ההכנה למשפחות החדשות של בית הספר. חיכו לנו כל המורים והמורות, המנהלים והמנהלות, משפחות וותיקות שהציעו עצמן כשגרירות לעזרת החדשות. תלמידים בכל הגילאים היו פזורים ברחבי בית הספר (הרחב במיוחד יש לציין) כדי להסביר פנים, לחייך, להציע עיניים טובות או מענה על שאלות.
אני, שכבר ביקרתי בבית הספר לפני חודשיים בטיסת ההכנה שלנו, כבר הספקתי להתרשם ולהתפעל מכל מה שיש לו להציע. בימי ההכנה שקדמו לבוקר הזה של פתיחת שנת הלימודים הייתי בעיקר עסוקה בלהתבונן ולהתפעל מהילדים האלו שלנו. גפן ניגשה למנהלת בית הספר היסודי, שלפה יד בטוחה והציגה את עצמה בלחיצה ומבט ישיר. וזאת מיד אחרי שכבר הספיקה להכיר לדבריה 6 חברות חדשות שעולות איתה לכיתה ג'.
נעם הסתכל בעיניים פעורות על לוח הזמנים הצפוף שמחכה לו בחטיבת הביניים כמי שמבין את גודל האחריות שהוא צריך לקחת על עצמו. נגה שהספיקה לחטוף דלקת גרון רק יומיים לפני פתיחת שנת הלימודים הצהירה שלא אכפת לה מה מצב הגרון אין שום סיכוי שהיא מפסידה את היום הראשון ללימודים, וגם לא את יום ההכנה ביום שקדם לו ממנו חזרה מאושרת.
איתני, שרק לפני שנה עוד דיבר אנגלית שוטפת, הספיק להדחיק אותה עמוק בשנה בה היינו בבית והגיע לכאן לא זוכר אנגלית כמעט בכלל. אבל בכל יום שעובר מאז שהגענו לכאן עוד כמה מילים קופצות לזיכרון והוא מפתיע את עצמו ואותנו בקצב צמיחת אוצר המילים (כרגע כל מילה שניה היא amazing אז אני מקווה שנישאר בקו האופטימי הזה).
אנחנו כאן רק שבועיים וחצי, והיום הם מתחילים את שנת הלימודים בבית הספר בניירובי.
בית הספר הרביעי שלהם בשש השנים האחרונות. וכבר הספיקו להכיר חברים, לשפשף את האנגלית המצוינת שלהם, להתבגר עוד קצת.
ואני, שוב ארזתי תיקי אוכל, הכנתי בקבוקי מים, ותיקים ליד הדלת, והתמלאתי בדאגות והתפעלות. חששות ותקוות. תוהה איך ימצאו את הדרך בשבילים הארוכים והמפותלים של בית הספר שגודלו כגודל הישוב שממנו באנו, ומיד נזכרת בשבילים שכבר הספיקו לצעוד בהם. חושבת על האפשרות שיפגשו אנשים לא טובים בדרך, שישנאו אותם בגלל הבית ממנו באו, ונזכרת שגם כאלו כבר הספיקו לפגוש ולהתמודד בגבורה. חושבת על האתגרים שההתחלה הזאת תביא איתה ומבינה שבכל התחלה יש אתגרים. לא רק כאן בניירובי.
שנת הלימודים מתחילה כאן היום, נפרדתי מהם כשעלו להסעה, ומיהרתי להציץ עליהם בבית הספר, לעוד חיבוק קטן, רק לראות שהם בסדר. לעוד רגע אחד לפני שיצאו לדרך החדשה הזאת.
גאה בהם כל כך. בהצלחה גדולה ילדים שלנו. תחלמו בענק ותגשימו הכל. אנחנו מאחוריכם.