אנחנו כאן, בניירובי, כבר שבוע וחצי. מסמנים עוד שלב בדרך, בפרק המעברים. אחרי שנפרדנו מהבית בישוב ועברנו תקופת מעבר של 20 ימים בין בתים, בין פרידות, עלינו על הטיסה לניירובי ובתום מסע לילי ארוך התמקמנו במלון שהיה התחנה הראשונה שלנו במקום החדש. מתוך בית המלון הזה התחלנו ללמוד לאן הגענו. 10 ימים של תנועה מהמלון לבחוץ ובעיקר בתוכו ובסביבתו, והגיע הרגע לעבור למבנה שיהיה הבית שלנו לשנים הקרובות.
המעבר הזה מרגש במיוחד, הוא מסמן את סיום פרק הנדידה (לבינתיים) והתמקמות במבנה קבע, שבתקווה במהרה יהפוך עבורנו ל'בית'.
ללא ספק הניסיון והשיעורים שאספנו מהפעמים הקודמות בא לטובתנו. הספקנו בשבוע וחצי האלו יותר ממה שאי פעם יכלתי לדמיין, כולל טיפול אצל רופאת שיניים לכל ארבעת הילדים, השמשה של כל אפליקציות התשלום וסידור הבירוקרטיות הקריטיות. אפילו הספקתי לבדוק מקרוב את שירותי הרפואה הקנייתים אחרי שחליתי ונזקקתי לעירוי. מסתבר שזה דבר מוכר כאן, הרבה מבקרים חדשים מוצאים שגופם נדרש "להחליף בקטריות" כמו שהסבירו לי, כדי להתאים עצמו למקום החדש הזה. תהליך דוחה שכולל הקאות מרובות מדי. אבל גם זה (ב"ה) מאחורי.
הילדים כבר הספיקו להכיר כמה חברים חדשים, את הסופר כבר ביקרתי כמה פעמים עד שבביקור החטוף האחרון כבר נכנסתי דוך למדפים הרלוונטיים למה שהייתי צריכה לקנות, והפתעתי אפילו את עצמי.
אחרי 10 ימים במלון הילדים, וגם אני, כבר התחננו לעבור לבית, בכל זאת להיות כולנו בחדר מלון עם שירותים אחד יחד עם אחת שמחליפה בקטריות, זה לא הדבר הכי נחמד.
הדבר הראשון שעשיתי בבית היה להכין להם חביתות ופתיתים ולתלות את התמונות שסחבתי מהבית על הקיר בפינת האוכל.
הלילה הראשון בבית היה מוזר. היה לנו קר מדי. כן, קר. באפריקה. מסתבר שהגענו לעונה הקרה, ובחלק מהזמן היא באמת קרה (!). מזג האויר משתנה כאן מדי יום, כמה פעמים ביום. בבתים אין לא חימום ולא מיזוג כי רוב השנה נעים, ככה אומרים. גם המים במקלחת לא הספיקו להתחמם. הלכנו לישון, כל אחד בחדר החדש שלו, והתעוררנו לבוקר מלא שמש, מנסים להבין איפה אנחנו. עדיין מעכלים. בלי הרבה זמן לבזבז, מיהרתי לקיים את מה שהבטחתי להם לפני שנה, במסגרת הדיונים על המעבר לניירובי, ויצאתי להביא להם את הכלבה החדשה שלנו. גורת גולדן רטריבר שהצטרפה היום למשפחה שלנו, והוסיפה, כפי שקיוויתי, אנרגיות גדולות של התחלה והתרגשות, והרבה שמש (כמו השם שלה: סאני).
בסוף השבוע כבר יחלו אירועי האוריינטציה למשפחות חדשות בבית הספר ובשבוע הבא שנת הלימודים כבר תתחיל. מה שאומר שבקרוב נזכה כאן לשגרה (!). שגרה שאני כל כך מחכה לה.
שבוע וחצי ראשונים בניירובי עברו ואנחנו בטוב. עדיין מחליפים קצת בקטריות, עדיין לומדים להתאים את עצמנו למקום החדש, אבל בטוב.
ניירובי אנחנו כאן.